אדמונית, טרין פישר
פרק 8

עבר

 

הייתי בחורה שנגד מחויבות. עד שכיילב דחה אותי – אז כבר הייתי בעד מחויבות. ניהלנו את ה'שיחה', זו שבמהלכה שאלתי אותו לאן פנינו מועדות, והוא הסתכל עליי כאילו הייתי חייזר מהחלל החיצון.

,את ידעת," הוא אמר לי. "את ידעת כשנכנסת לקשר איתי, שאני לא מחפש מחויבות."

עניתי לו שגם אני לא חיפשתי מחויבות. שדברים משתנים כשיש חיבור בין אנשים.

אבל, כיילב נותר איתן בדעתו. הוא לא היה מוכן. הוא לא רצה אותי. הוא רצה אותה. הוא לא אמר זאת מפורשות, אבל אני הרגשתי את זה עמוק בעצמותיי. יעדתי את זה כי תמיד הסיט את מבטו כשהעליתי את שמה בפי. הוא אפילו לא אמר לי את שמה. מי שזו לא תהיה שהרסה אותי, הרסה לי הכול.

הרגשתי כמו חתיכה קטנה של קליפת תפוחי אדמה מעוכלת. הוא רק רצה לזיין אותי. שכבתי בתנוחת עובר בספה שלי, אחרי שעזבתי את הדירה שלו בהתקף זעם. רציתי לעשות משהו הרסני. התקשרתי לכל החברות הזנותיות שלי ואירגנתי מפגש דרינקים.

נכנסתי לפאב ותוך שעה היו בידי שלושה מספרי טלפון של שלושה גברים שונים. בדרך כלל אני לא שמה עלום דביל שפונה אליי, אבל היה רופא עם מבטא, והוא משך אותי. הכנסתי את מספר הטלפון שלו לארנק שלי והזמנתי עוד איזה דרינק.

עד שכבר יצאתי מהפאב, כבר הייתי מחוקה רשמית. לא משהו שונה מפעמים אחרות. טיפסתי למכונית אחרי שנפרדתי מהחברות שלי, ולא הספקתי לעבור חמישה רחובות כשנכנסתי ברכב חונה. ברחתי לפני שמישהו שם לב, אבל הייתי נסערת.

התקשרתי לאמא שלי.

הטון שלה, כשענתה לי, נשמע חסר סבלנות.

"אמא, עברתי תאונה. את יכולה לבוא לקחת אותי?"

"אני במיטה."

"אני יודעת. סליחה. אני שיכורה. אני צריכה אותך, אמא."

היא נאנחה בכבדות. שמעתי את קולו של אבי ברקע ואותה מתפוצצת – "זאת ליאה. היא באיזושהי בעיה. היא רוצה שאבוא לקחת אותה."

הם החליםו ביניהם מילים שלא שמעתי, ואז היא חזרה אליי לקו. "מישהו ראה אותך?"

אמרתי לה שלא.

"יופי." אמרה.

הם דיברו עוד קצת ביניהם. אבא שלי נשמע כועס.

חיכיתי בסבלנות, מעסה את הראש. קיבלתי מכה מההגה והרגשתי את כאב הראש מתחיל.

היא שבה לדבר איתי. "אבא שולח את קליף. הוא יביא אותך לבית."

קליף היה הנהג של אבי. הוא גר בדירה קטנה שישבה על חמישים הדונם שהיו בבעלותם של הוריי. הודיתי לה, מנסה להסתיר את האכזבה מקולי, והנחתי אותה לאן להגיע.

למה ציפיתי? שאמא שלי תקפוץ לתוך המרצדס האדומה הקטנה שלה ותבוא להציל אותי? שתיתן לי חיבוק? מחיתי את הדמעות מפניי והעברתי את רגשותיי הפגועים במשיכת כתף אחת.

'אל תהיי כזאת תינוקת קטנה,' אמרתי לעצמי.

 

קליף הגיע עשר דקות מאוחר יותר. הוא חנה במגרש ריק ונכנס לכיסא הנהג במכונית שלי. הסתכלתי עליו אסירת תודה.

"תודה, קליף."

הוא הניד בראשו והעביר הילוך. קליף לא היה דברן גדול. זה היה יתרון אצלו. כשהוא נכנס בשערי האחוזה, כל האורות היו כבויים. דדיתי לכיוון דלת הכניסה – שנשארה פתוחה לכבודי – וברחתי לכיוון החדר הפנוי שהיה להם. בלי אמא שמחכה לי. בלי אבא שמחכה לי.

רחצתי את עצמי קצת, שמתי פלסטר על הפצע במצח ובלעתי שלושה אדווילים נגד כאב הראש שלי. זחלתי למיטה ונרדמתי חושבת על כיילב.

התעוררתי למשמע שמי. זה היה הקול של אמא שלי, חסר סבלנות. התיישבתי במהירות והתכווצתי מהכאב שישב לי על הראש. היא עמדה ליד המיטה שלי, מתוקתקת, לבושה לצאת, שיערה אסוף עד הקרקפת בלחמניה מושלמת. שפתיה מתוחות, אדומות כשני. היא כעסה עליי. התכווצתי שוב ומשכתי את השמיכה לסנטרי.

"היי, מאמא."

"קומי."

"אוקיי…"

"אבא שלך מאד כועס, ג'ואנה. זו הפעם השלישית שאת עושה תאונה עם המכונית שלך."

זזתי בחוסר נוחות. היא צדקה.

"הוא אוכל ארוחת בוקר. הוא רוצה כדי שיוכל לדבר איתך."

הנהנתי. ברור שישלח את אמא שלי. השליחה שלו. אבא שלי מעולם לא דיבר איתי אלא אם שלח את אמא שלי לזמן אותי לפגישה. גם כשהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת שככה קרא לי לשיחה כשעשיתי משהו שובב.

 

לבשתי מהר את הבגדים מהלילה וירדתי אחריה לחדר האוכל. הוא ישב במקום הרגיל שלו, בראש השולחן, עם העיתון פתוח מולו. למרפקו היה ספל קפה, גבינת עיזים וחביתת תרד. הוא לא הרים מבטו כשנכנסתי.

"שבי." אמר. התיישבתי באחת ומנהלת משק הבית הביאה לי קפה עם כדור לבן קטן.

"ג'ואנה," אמר, סוגר את העיתון שלו ומסתכל עליי בעיניו האפורות. "החלטתי שהכי טוב יהיה ל לבוא לעבוד אצלי."

התחלתי. כבר היתה לי עבודה. עבדתי כפקידה בבנק המקומי. אבא שלי לא העסיק חברי משפחה; הוא קרא לזה ניגוד אינטרסים. רק בשנה הקודמת בן הדוד שלי התחנן שיקבל אותו כרואה חשבון בחברה, ואבי סירב.

"ל-למה?"

הוא הזעיף מבט. 'למה' לא היתה מילה שאבא שלי אהב לשמוע.

"זאת אומרת – אתה לא בעד לערבב משפחה ועבודה," מיהרתי להסביר. כפות הידיים שלי הזיעו. אלוהים, למה שתיתי כל כך הרבה הלילה?

אבא שלי היה חתיך. היה לו עור כהה ועיניים אפורות בהירות. שנים שהוא בילה עשר שעות שבועיות בחדר כושר והיה לו גוף שמוכיח את זה. עם השיער האדום אש שלי ועם העור החיוור, אני בכלל לא דומה לו.

עיניו ננעלו על שלי ובדיוק ברגע ההוא, ידעתי מה הוא אמר.

כאב עמום עבר בחזי, כאילו חיפש שם משהו. הוא מצא את ליבי, קרע אותו לרווחה וטיפס פנימה. אספתי את רגשותיי מהרצפה והסתכלתי בעיניו של אבי. אם הוא רוצה שאעזוב את העבודה שלי ושאבוא לעבוד בשבילו – אעזוב את העבודה שלי ואבוא לעבוד בשבילו.

"כן, אבא'לה."

"את תתחילי ביום שני. את יכולה לנסוע עם הלינקולן שלי עד שהמכונית שלך תחזור מהמוסך. תשאירי את המפתחות שלך אצל קליף."

הוא פתח שוב את העיתון שלו, והבנתי שאני חופשיה ללכת.

נעמדתי, רציתי להגיד משהו אחר, רציתי שהוא יגיד משהו אחר.

"ביי, אבא'לה."

הוא אפילו לא התייחס למילותיי.

אמא שלי חיכתה לי במסדרון. היא נתנה לי את המפתחות ללינקולן. זה הכול תוכנן למופת.

נסעתי ישר לבנק והודעתי להם שלא אחזור עוד לעבודה. אחרי כן נסעתי לדירה שלי, בכוונה מלאה לשתות בקבוק יין שלם וללכת לישון. כשהגעתי הביתה, כיילב ישב על סף דלתי. נעצרתי באחת. הוא לבש בגדי עבודה: מכנסיים אפורים, חולצה לבנה מכופתרת, שרוולים מקופלים עד המרפק. הוא ישב ברגליים פתוחות, מרפקים נחים על ברכיו ומבטו ברצפה, נראה כאילו שקוע במחשבות עמוקות. כששמע את העקבים שלי מקשים על הבטון, הוא הרים מבט… חייך. זה היה החיוך העקום שלו, שגרם לך להאמין שהוא מדמיין אותך ערומה. אלוהים, הייתי כל כך אבודה מולו. עברתי אותו וניגשתי לפתוח את הדלת. כשהדלת היתה פתוחה, הוא נעמד ונכנס בעקבותיי פנימה.

אחרי כן, הזמנו אוכל תאילנדי וישבנו לאכול במיטה. הייתי עדיין מעט מזועזעת מהשיחה עם אבא שלי – שלא לומר, הרגע שכבתי עם כיילב, שוב, אחרי שאמר לי שהוא לא רוצה אותי.

"למה באת לפה? אתה לא יכול להגיע לסקס ואז להגיד לי שאני לא טובה מספיק כדי להיות הבת זוג שלך."

הוא הניח את מיכל האוכל ופנה אליי.

"זה לא מה שאמרתי."

"לא היית צריך להיג, חמור. מעשים אומרים יותר ממילים."

הוא הנהן. הצ'ופסטיקס שלי קפאו בדרך לפי, ציפיתי שלפחות קצת יילחם… יכחיש.

"את צודקת. אני מתנצל."

הוא לקח את מיכל הקארי שלי ואת הצופסטיקס והניח אותם ליד שלו. ניגבתי את פי בגב כף היד כשהלא ראה. משהו גדול עמד לקרות. הרגשתי את זה.

הוא משך אותי אל חיקו כך שרכבתי עליו.

"אני אדבר על זה רק פעם אחת. בלי שאלות, טוב?"

הנהנתי.

"הייתי איתה שלוש שנים. אני אהבתי אותה… אוהב אותה," הוא תיקן את עצמו. הקנאה עלתה מיד. זה כל שעשתה – עלתה בי בלי שיהיה לה מקום ללכת אליו. הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ מהלחץ. נשכתי את הלחיים מבפנים.

"את אף פעם לא מפסיקה לאהוב מישהו שאת אוהבת כל כך לעומק." עיניו הזדגגו באותו הרגע. "בכל מקרה, היינו צעירים…. וטיפשים. לא יכולתי לשלוט בה כמו שרציתי; היא היתה חזקה מדיי בשבילי. לקחתי החלטה לא טובה ערב אחד, והיא תפסה אותי."

"בגדת בה?" עד אותו הרגע שתקתי, פחדתי לדבר למקרה שזה יסגור את הרגע המילולי הנדיר הזה שהיה לו.

שרירי הלסת שלו התנקשו, והנחיריים שלו העלו אדים.

"כן – לא." הוא שיפשף את מצחו. "אני…" הוא הניח ידו על מותני. נראה מעונה, אז הרמתי את ידי להניח אותה על לחיו. ידעתי מעט מאד על אביו של כיילב. הוא היה הולל ידוע. אז הוא היה נשוי לאישה צעירה ממני. אלה היו נישואיו הרביעים. לפי מה שהבנתי מכיילב, הוא ממש בתנגד להתנהגות אביו, כך שבגידה הפתיעה אותי.

"אני לא בוגד, ליאה. אבל, אלוהים, האישה הזאת לא סומכת על אף אחד…"

לקחתי נשימה עמוקה ונתתי לאוויר לצאת מפי בשריקה. הוא הסתכל עליי בזהירות, מנסה לעכל את התגובה שלי.

"אבל, עשית משהו איתה?"

"טכנית – לא."

לא הבנתי מה הוא אומר. הוא חשב שבגד, רק כי רצה לבגוד? הוא רצה לבגוד?

"ליאה," הוא העביר את שיערי אל מאחורי כתפיי, אצבעותיו הברישו את עורי. רעדתי. ניהלנו שיחה רצינית וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה –

ניערתי את ראשי בתסכול. "או שזיינת אותה או שלא זיינת אותה."

הוא נאנח. "מעולם לא בגדתי בה. לא במובן המסורתי של המילה."

"אלוהים, אני אפילו לא מבינה מה זה אומר."

הוא היטה את ראשו לאחור וצחק. "מן הסתם המצפנים המוסריים שלנו לא פונים לאותו הכיוון."

הסמקתי. נדיר בשבילי להסמיק.

"ליאה," אמר. "אני מחבב אותך. יותר ממה שאני אמור בשלב הזה. אבל אני עדיין בלגן אחד גדול. אני לא יכול להיות במערכת יחסים, אם אני רק חצי בפנים. אני עדיין אוהב אותה."

עיניי התמלאו בדמעות. הוא אמר לי שהוא אפילו לא יכול לנסות לאהוב אותי, כי הוא אהב מישהי אחרת

"פאק." העפתי רגליי ממנו והתיישבתי בצידיי המיטה. השמיכה כיסתה את אגנו. הסתכלתי עליו מקצה עיני. פניו היו ריקות מרגש.

"אז מה אתה אומר? שאזכיר לך שאתה הופעת פתאום על סף דלתי, ולא הפוך?"

הוא צחק, מפיל אותי על גבי, ונשען מעליי.

"כן. זה נכון."

"ועכשיו?"

חייכתי אליו. "עכשיו אני כואב בצורה אחרת לגמרי."

הוא צחק. היה לו צחוק נפלא. זה התחיל כמו גיחוך בחזה והתגלגל לגל חלקלק ומחוספס. בכל פעם שהצחקתי אותו, הרגשתי ניצחון.

פתאום נלחצתי. "אני יכולה להשכיח לך אותה."

שפתיו היו עדיין תקועות בחיוך. עיניו הפכו מזוגגות כשהסתכל על פי.

"כן?"

הנהנתי. "כן."

"אוקיי, ג'ינג'ית," אמר, וגלגל ברכות חתיכת שיער סביב אצבעו.

צחקקתי – גם דבר יוצא דופן בשבילי. ג'ינג'ית. אהבתי.

הוא נישק אותי ברכות והחליק עליי.

עשינו אהבה. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שמישהו עשה איתי אהבה. זה תמיד היה רק סקס.

התאהבתי חזק באותו היום.

השארת תגובה