דמדומים: הנבואה הסודית של הרומנטזי

השנה היא 2005, ערפדים מנצנצים בשמש, הלילות טרופים, עיירה גשומה באורגון, והוויכוח סוער ונצחי – Team Edward או Team Jacob. "דמדומים" לא היה רק ספר אלא תופעה תרבותית, אבל עם קצת פרספקטיבה, אפשר לראות בו גם משהו נוסף: נבואה סודית למה שאנחנו חיות וקוראות היום – עליית הרומנטזי.כשסטפני מאייר פרסמה את דמדומים ב־2005, היא אולי לא ידעה שהיא כותבת לא רק סיפור אהבה בין נערה לבן־אלמוות, אלא גם מניחה את היסודות לז’אנר חדש שיכבוש את העולם – הרומנטזי. היום, כמעט עשרים שנה אחרי, אפשר להסתכל אחורה ולראות איך דמדומים לא היה ״עוד טרנד חולף״, אלא פרולוג למה שכולנו קוראות עכשיו בשקיקה: האגף הרביעי, הנחשה וכנפי הלילה, חצר של ורדים וקוצים  ואינספור סיפורי אהבה קסומים אחרים.

כשסטפני מאייר פרסמה את דמדומים ב־2005, היא אולי לא ידעה שהיא כותבת לא רק סיפור אהבה בין נערה לבן־אלמוות, אלא גם מניחה את היסודות לז’אנר חדש שיכבוש את העולם – הרומנטזי. היום, כמעט עשרים שנה אחרי, אפשר להסתכל אחורה ולראות איך דמדומים לא היה ״עוד טרנד חולף״, אלא פרולוג למה שכולנו קוראות עכשיו בשקיקה: האגף הרביעי, הנחשה וכנפי הלילה, חצר של ורדים וקוצים  ואינספור סיפורי אהבה קסומים אחרים.

הדנ"א של דמדומים

בבסיסו, דמדומים שילב בין שני עולמות:
– רומן רומנטי לנוער בוגר: משולש אהבה קלאסי (בלה, אדוארד, ג’ייקוב), חוויות ראשונות של תשוקה, נאמנות ובגידה.
– פנטזיה אורבנית: ערפדים, אנשי זאב, מאבקי כוח נצחיים.

השילוב הזה – סיפור אהבה אינטנסיבי בתוך מסגרת על־טבעית הוא בדיוק מה שהפך את הסדרה לתופעה תרבותית. מיליוני בני נוער (ובעיקר נערות. והאמהות שלהן) גילו שספר יכול להיות גם רומנטי עד כאב וגם מלא אקשן, סכנה ופנטזיה.

זו לא הייתה פנטזיה במובן הקלאסי שלה – העולם בו חיו הדמויות היה ריאליסטי ומוכר, עם ערפד אחד חתיך ותיכוניסטית מבולבלת. אולם התחושה ששרתה על הספר הייתה קסם אמיתי.

אחרי דמדומים: דור שהמשיך הלאה

דור הדמדומים התבגר, למד לשלם חשבונות ולעמוד בפקקים, ושכח להאמין בקסמים. הפנטזיה הרומנטית מזכירה לכולנו שגם בגיל 25, 35 או 55, הלב יכול להתרגש כמו בפעם הראשונה כשקראת על אדוארד שנכנס לכיתה.

במילים אחרות, הרומנטזי מחזיר לדור הדמדומים את מה שכמעט נשכח – את הקסם האמיתי.

לאחר "דמדומים" הגיע גל עולמי של הרומן העל טבעי – מלאכים, ערפדים, שדים, מכשפות, אנשי זאב. לא פנטזיה אפית, ולא לגמרי רומן ״רגיל״. הערפדים היו סקסיים במיוחד, איש הזאב היה האלפא האולטימטיבי וממש מתחת לאף התחבאו מלאכים מסוקסים עם כנפיים ממש גדולות. זה היה קוקטייל ממכר של קסם ותשוקה – ובעצם שלב ההכנה המושלם לרומנטזי.

והיום, אותן נערות של פעם הן היום הנשים שמובילות את BookTok העולמי, את קבוצות הפייסבוק ורשימות רבי המכר הגדולות נראות בהתאם. דמדומים היה שער הכניסה, ועכשיו הן רוצות יותר: עולמות גדולים יותר, גיבורות חזקות ונועזות יותר, ותשוקה שלא מתחבאת מאחורי שורות עדינות

והטרופים… הו הטרופים: מנצנצים אז, הכרחיים היום….
בואו נודה על האמת – סטפני מאייר לא המציאה שום דבר חדש. הטרופים היו שם הרבה לפניה, אבל היא עטפה אותם בנצנוצים (כן כן) והציגה אותם לדור שלם כאילו זו הפעם הראשונה.

מה שעבד אז הפך להיות היום הלחם והחמאה של כל רומן פנטסטי ורומנטי. טרופים כגון:

– ׳גע בה ואתה מת׳ (Touch her and you die) אדוארד, הגיבור־המגונן (שלא נאמר הגרסה הסטוקרית של אהבה נצחית?), שיחסל כל מי שיעז להתקרב לבלה.
– ׳האחת/האחד והיחידה/היחיד׳ One True Mate) ) הנשמה התאומה, הייעוד, האהבה שאין בלתה.
– ׳אהבה אסורה׳ ((Forbidden Love כי מה יותר מפתה מקשר שכל העולם מתעקש שאסור לו להיות?
– משולש אהבה – אדוארד–בלה–ג’ייקוב, השיח שהצית פאנדומים ושבר לבבות.

בזמן אמת אולי לא ידענו לקרוא לזה בשם, אבל דמדומים הפך את הטרופים לנחלת הכלל. היום הם הבסיס שעליו נבנית כל רומנטזי.

בישראל: דור הדמדומים חוזר

גם כאן בארץ, מי שקראה דמדומים  בתיכון היא היום קהל היעד הבולט ביותר של הרומנטזי. ההצלחה של פאוורלס בעברית, ההתלהבות סביב ספרים כמו דם ואפר, סדרת המורשת הנסתרת, והדיונים בקבוצות הפייסבוק של קהילת הקוראות – כולם מוכיחים שהדור הזה חזר הביתה. אלא שהפעם, הוא דורש יותר: עולמות עשירים, גיבורות נועזות, ותשוקה בלי מחסומים.

אני מאמינה גדולה בבוקטוק וביכולת של אנשים להלהיב אחרים פשוט כי הם מתלהבים. בוקטוק ישראל אולי קטן, אבל הוא נמרץ – ואני בטוחה שהוא רק ילך ויצמח. ואין כמו רומנטזי להלהיב.

אדוארד וג׳ייקוב כובשים את דור ה Z

ומה שהכי מפתיע? זה לא רק דור ה־30+ שחוזר לרומנטזי. גם בני הנוער של היום – בארץ ובעולם – נכנסים ישירות לעולם הרומנטזי ואז מגלים מחדש את דמדומים. אדוארד וג’ייקוב הופכים שוב לאייקונים תרבותיים, כאילו לא עברו כמעט 20 שנה. הממים, הוויכוחים והצוותים חוזרים בגדול – הפעם בשפה חדשה, לצד הדרקונים והפיות של הרומנטזי המודרני.

במילים אחרות, דמדומים הוא לא רק זיכרון מתוק, אלא גשר בין דורות הקוראות – מהנערות של 2005 ועד הטיקטוקיות של 2025

המסקנה

"דמדומים" לא היה הסוף – אלא ההתחלה, נבואה. למדנו להתאהב בעל-טבעי. הרומנטזי לוקח את אותה נוסחה רגשית, שוזר אותה בעולמות קסומים, ומחזיר לנו את הקסם שאבד. אז אם פעם התלבטתן בין אדוארד וג’ייקוב – היום התשובה ברורה: אין התלבטות, העולם שייך לרומנטזי.

לרומנטזי של הוצאת אהבות, לחצי כאן ותני לקסם להתחיל…