כתבה ברוב חן והומור הקוראת המקסימה שלנו רעיה כהן
יש לי פרלמנט,
לא הסיגריה,
פרלמנט נשים.
חברות.
חלקן פגשתי בכל מיני סיטואציות בחיים וחלקן חברות ילדות ועברנו כברת דרך ביחד.
דברים כמו סוכריות גומי, מסיבות תה פרועות, ים, מכות עם המטריות למוכר אבטיחים מרושע, אמהות שעזבו אותנו טרם עת, ילד זהוב שהאפיר בטרם עת, אהבות רעות, אהבות טובות, חוות נמלים אחת, טקילה, ארצות רחוקות. אנחנו מתכנסות בדרך כלל מעל שילוב קולינרי של פרלינים, גלידה אייסברג תותים, הרבה סושי וקובה סלק.
וגם סלט,
קטן,
פיץ.
בכל פעם שאנחנו נפגשות, מעבר לבליסה חסרת החן והצחוקים המטורפים ומה קרה, ומה יהיה? ומה אם?אנחנו מתרעננות לנו בשיחה על נושאים ברומו של עולם.
בפעם האחרונה שנפגשנו הטלוויזיה דלקה ברקע והיה שידור של אחד מסרטי שר הטבעות וכך צצה לה השאלה הקיומית השכיחה בעולם של גברים גדולים עם ריבועים בבטן. האם תהיי מסוגלת לעשות אורק?
אחת אפילו הפליאה ואמרה טרול, אבל כאן כמובן עצרנו אותה במיידי, יש גבול ואנחנו נשים נורמטיביות.
בהתחשב בעובדה שהאורק הממוצע הוא גברי למדי, גבוה וחסון, נכון שיש בעיית שיניים קלה, גם העיניים לא משהו, צבע העור בגוונים של אדום רירי והתחושה הפנימית אומרת שריח הגוף אינו קלווין קליין או אפילו סינטבון.
אבל, אבל, אולי בלהט התשוקה לזכר כה ברוטאלי ופרימיטיבי, כל זה יהיה משני והכול יצדיק את הבוקר למחרת כשתצטרכי לעבור את מצעד הבושה, כשאת פרועת שיער, בגדייך תלושים, מבאישה קלות וסמוקה?
ארצ'ר הייל הוא לא אורק, אבל הוא גבר מוזנח, שיער ארוך, זקן עבות ובבגדים דהויים, גבר שגדל עם דודו המוזר בבידוד מחברת אדם מאז היותו ילד, אין לו יכולות חברתיות או כישורי שיחה, הוא מופנם, מנותק, חי בתוך עולם פנימי משלו.
גם אנשי העיירה שבה הוא גר מאז ומתמיד, שמכירים את הסיפור הטרגי שלו, אינם מנסים להתקרב אליו וגם עליהם חלה חובת האשמה על הזנחה של הילד הקטן שצמח לגבר מטרגדיה גדולה.
ברי פרסקוט, הדמות הנשית בסיפור שאף היא בורחת מטרגדיה אישית משלה, משנה את הכל.
זהו ספר על אהבה אחרת, לא אהבה אל גבר חזק ובוטח עם ריבועים בבטן ולייזר במפשעות, ארצ'ר הוא בעצם סוג של אנטי גיבור ויחד עם זאת משהו בגיבור הזה נוגע בבטן, בבטן ההריונית, הוא גבר מספיק שנחשוק בו אבל גם גבר לגונן עליו.
ספר על אהבה אל השונים, התלושים והמוזרים ועל הפליאה שההתאהבות בהם, ארצ'ר הוא הגבר שמוציא ממך את הלביאה האם, אהבה עזה שיש בה קורטוב מן האמהות. האישה והאם, מה יותר חזק מזה.
במהלך הסיפור, כמו שרק מיה שרידן יודעת לכתוב, ארצ'ר מגיח מתוך כל ההזנחה הזו כמו עוף חול המתרומם מן האפר, יופיו של הזכר הטהור, גופו החזק שטרם נגעה בו יד אישה, שפתיים בשרניות שטרם נושקו, אצבעות ידיו שטרם נגעו בגוף אישה, השילוב של התום והטוהר, שאינו מאפיל על החוזק שבהיותו גבר כה אטרקטיבי אלא להיפך, נקודת התאהבות שונה.
מיה שרידן, סופרת בחסד, יודעת לספר סיפור אמין, מושלם ושלם ועם עולם נרחב של דמויות משניות מרגשות לא פחות, ספר שנשאר עם הקורא זמן רב אחרי הדף האחרון.
סקירה שכתבה חן יאקה-שומרון על 'קולו של ארצ'ר
יש לי תמיד קונפליקט כזה בעבודה בין זה שאני צריכה לעצב כריכה לבין זה שאני רוצה לקרוא את הספר. כשאני...
07.05.2017 | chen
