אור השמש #2

זה היה היום הראשון שלי במונטנה, ונקלעתי למאבק עיקש על עגלת קניות במכולת. הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי שם קץ לעימות, ומייד לאחר מכן הזמין אותי לדייט. התכוונתי להיענות לו בחיוב, אבל אז הוא אמר לי את שמו.

ג'קס הייבן הוא הבעלים השותף של חוות הייבן ריבר, אבל הוא לא הבוס שלי. הוא גם לא לא הבוס שלי.

כמובן שהאפשרות היחידה שנותרה בידי הייתה לסרב להצעה שלו, להימלט משם וביום הראשון שלי בעבודה להעמיד פנים שלא פגשתי אותו מעולם. וכמובן שאסור היה לי אי פעם להודות שאני קצת מאוהבת בו בחשאי.

אני עובדת קשה בעבודה שלי, אבל אני עובדת קשה פי שתיים בניסיון להעמיד פנים שג'קס לא קיים. אני לא מרשה לעצמי לחשוב על עיניו המהפנטות או על חיוכו הכובש. אני מסרבת להכיר בעובדה שהוא נראה מרהיב ביופיו, כשהוא לבוש במכנסי ג'ינס דהויים. ועל אף שהוא מפתה בטירוף כשהוא חובש לראשו כובע בוקרים, ג'קס הוא הסחת דעת שאני לא יכולה להרשות לעצמי.

הכול התנהל לפי התוכנית, עד מסיבת החג השנתית. עד ששתיתי קצת יותר מדי שמפניה ואפשרתי לו לכבוש אותי בסערה. לאחר שביליתי לילה במיטתו, כבר לא יכולתי להמשיך להתעלם מג'קס הייבן. לא בזמן שנשאתי בבטני את התינוק שלו.