והימים, ימים כבדים היו. גם רעבים מאוד. חודש שמיני הוא חודש כבד ורעב. והיה חורף. שזה יופי, כי אני מאוד אוהבת חורף, אז יצא טוב שהייתי בדיוק בשמיני (אין שום סיכוי שאזכור שבועות. מאשימה את ה adhd בחוסר יכולת לזכור איך הופכים מספר שבועות לחודשים ולהפך. גם לא יודעת עד עכשיו מה זה אומר 100 מ׳). אז זהו. שכבתי במיטה עם הבטן למעלה וחיפשתי מה לקרא שיעביר את הצרבת. הקדמה קצרה (באמצע, אז מה) – אני קוראת הכל. הכל זה אומר הכל.
מהיום שלמדתי לקרא, אני לא מפסיקה. לא עובר לידי שֶלֶט מבלי שאקרא אותו, בדרך כלל בקול. גם תגיות של הכל אני קוראת בצוק העיתים. יודעת יופי ממה בדיוק מורכבת התמיסה של מרכך הכביסה לדוגמא. כי אני קוראת הכל. חוץ מביוגרפיות של גנרלים וגם ספרות רוסית קלאסית (למה? ככה). והכי אני אוהבת לקרא סיפורים על אהבה, בכל תצורותיה. תמיד אהבתי. ספרות היסטורית? רצוי עם אהבה. מדע בדיוני? עם אהבה טוב יותר. סיפורת? אז טוב נו, אהבה. חושבת שהבהרתי את הנקודה, לא?
שכבתי במיטה ולא התחשק לי לקרא כלום שהיה לידי. ואז נזכרתי ששנה קודם לכן, הכריחה אותי חברה לקנות את הספר הראשון של ״דימדומים״ – כי אני חייבת! וכיוון שאני חובבת ערפדים, קניתי ושנה הוא שכב איפשהו בבית, כי לא התחשק לי.
קראתי.
בבוקר למחרת, הבטן שלי ואני התייצבנו השכם עם שחר בחנות הספרים הקרובה ביותר וחיכינו בסבלנות הורמונלית (אין כזה דבר) עד שיפתחו וקנינו מייד את השניים הבאים בסדרה ומראש בכינו כי לא היה הרביעי אבל הבטיחו שממש עוד כמה ימים ואז כבר ידעתי שצריך לקרא ממש ממש לאט כדי שחלילה לא אגיע לסוף הספר השלישי והספר ההרביעי עוד לא יהיה בידיי כי אני לא יודעת איך אפשר לשרוד את העניין ואני בהריון ומה יהיה.
וכל זה, בלי פסיקים ונקודות בכלל. ככה הרגשתי.
אני די בטוחה שפוסטים, אל להם להיות ארוכים מידיי ועכשיו אני מבינה שכתבתי מילים רבות כבר, אך שורה תחתונה אין. אי לכך – מה שקרה אחרי דימדומים בקיצור: קראתי את כל הארבעה הלוך וקרא עוד איזה שלוש פעמים בטח. ברצף. ואז בטירוף חיפשתי עוד מאותו הדבר. לא מצאתי. עברתי לחיפושים נואשים ברשת ואז… מצאתי זהב! עולם שלם של רומנים! קהילות ענפות של קוראות רומנים! רומנים היסטוריים, רומנים עכשיווים, רומנים של מתח, רומנים אירוטיים רומנים רומנים רומנים רומנים! כמה אהבה!
וזהו, הבנתי מה אני רוצה לעשות, אני רוצה להוציא ספרים כאלו – בעברית. זה מה שאני רוצה לעשות. מכל הסוגים, מכל המינים. אז זה מה שגלי ואני עשינו. הקמנו את הוצאת א(ה)בות, כי אנחנו מאמינות שלרומנים הרומנטיים יש שליחות – להזכיר לנו, הנשים, אהבה מבפנים החוצה. לשמח ולהרחיב את הלב. לחבר אותנו לייצר – זה שביום יום יושב פעמים רבות בפינה וממתין עד שיהיה לנו זמן (אין לנו). כי אהבה היא מנוע רב עוצמה (יותר מהכל אני חושבת) שמעיף אותנו קדימה. ככה זה, כשאת מאוהבת, מי יכול עלייך, מי??
אז קוראים לי ורד, אני אוהבת ספרות רומן רומנטית ואני רוצה שגם אתן 🙂 ככה זה באהבה, את ישר רוצה שכולם יידעו כמה את מאוהבת…
"הפוסט שכתבה ורד התפרסם בבלוג החדש של ע-ברית "התנועה הרומנטית", המוקדש כולו לספרות הרומן רומנטית – בלינק הזה >>
